אושיק כהן, תעשיה, ניהול ומערכות מידע

עינת,
הרגשתי תקוע מבחינת קריירה, היה לי תפקיד טוב בחברה גדולה ומוכרת אבל הבנתי שאני לא נמצא בדרך שמובילה לתפקידי ניהול בכירים, ידעתי שאני לא במקום שאני מרגיש בו נוח מבחינת היכולות שלי ובוודאי לא השאיפות שלי.


לא ידעתי לומר מה בדיוק אני מחפש או צריך. באתי אלייך כי רציתי שינוי ואם להיות ממוקד, אז קידום. רציתי שהתפקיד הבא שלי יהיה כזה שנמצא על המסלול של הקריירה שאני רוצה לעצמי.
בעבודה איתך הבנתי שהשינוי הוא לא רק להתקבל לתפקיד החדש אלא תהליך רחב יותר של הגדרה של מי שאני במקום העבודה, גם הקודם ובוודאי זה החדש.
את שאלת והקשבת, הקשבת ושאלת, כתבת ומחקת, הדגשת וחידדת, חפרת לעומק ומיינת את האבנים הטובות, את אלו שאפילו אני הספקתי לשכוח או לקבל כמובן מאליו. ואז ליטשת וצרפת תכשיט, אמנית ממש.
חיפוש עבודה נתפש בעיניי כתהליך מתיש, אין סופי, "צריך לירות לכל הכיוונים, משהו בטח ייתפש בסוף" חשבתי - אבל לא, ממש לא!
הייתי במעט מאד ראיונות עבודה מאז שהתחלתי לחפש אבל באלו שהייתי הגעתי בטוח, שליו, אסרטיבי, ממוקד, מוכן! היכולת לעשות זאת, לראות את הדברים כך להוציא אותם אל הפועל זו העבודה שלך.
קיבלת ממני בקשות לשוחח לפני ראיונות עבודה וגם אחרי ולא פיספסת אף שיחה, כן גם שהיית בחופשה עם המשפחה, זה היה בערך כך:
השעה 7:00 בבוקר בזמן המקומי שבו את מבלה את חופשתך
רינג, רינג, רינג, רינג
עינת (בלחש כדי לא להעיר את המשפחה): "הלו, מה העניינים? נו, מה היה?"
אושיק: מספר ומתלהב מאיך שהייתי וממה ששמעתי
עינת (בלחש, כדי.. אתם יודעים) "מה אתה יודע על התפקיד? מה הם שאלו? מה ענית?"
עינת (קצת פחות לוחשת): מה לא סיפרת שעשית גם את הפרוייקט ההוא...?
עינת (לא לוחשת בכלל): "מה פתאום דיברת על שכר? אני אמרתי לך לדבר על שכר?!"
אושיק: "אבל.."
עינת: "תקשיב, מחר תתקשר ותגיד להם..."
קיבלתי את התפקיד שרציתי, בפרופיל של חברה שהגדרתי וגם את השכר המכובד שרציתי.
המכתב הזה הוא הוקרה על העבודה הקשה שהשקעת, שעות של הקשבה, שעות של סימולציות, מריטת שערות (שלך, כי לי כבר אין) חריקת שיניים, של צחוקים ותחושות של הישג כאשר הדברים מתחברים. המכתב הזה הוא כדי להזכיר לך שאני לא אשכח את המאמצים שאת עשית כדי להעביר אותי מדרך אחת לדרך אחרת, רצויה, בקריירה שלי.
תודה רבה לך עינת,
אושיק כהן, מנהל מחלקה G-STAT