האם הפיתרון הוא לעזוב את העבודה? או, מתי לחשוב על שינוי

נגה בת 35, בוגרת תואר ראשון בכלכלה, ובתפקידה הנוכחי מנהלת מזה כ-7 שנים מחלקה בארגון גדול מאוד וכפופה לסמנכ"ל הכספים. נשמע טוב, נכון?

ובכן, נגה ה"לא מרוצה" אשר התחילה בחיפושים אחר עבודה חדשה הופנתה אלי על ידי חברתה ששימשה כאוזן קשבת לקיטוריה (אנשים מקטרים אלו הלקוחות שלי...).

לאחר ששוחחתי עם נוגה והסברתי לה מהו תהליך העבודה קבענו את הפגישה הראשונה. בינתיים ביקשתי ממנה לשלוח לי את קורות החיים שלה. נגה שלחה לי את קורות החיים המוכנים שהיו לה, אלו אשר שלחה למקומות העבודה האחרונה אליהם פנתה. בשורה העליונה, מתחת לשם שלה רשמה נגה: "לחברות שרוצות יותר".

מה לדעתכם זה אומר למעסיקה הפוטנציאלי עוד לפני שפגש אותה? האם בכלל ירצה לקבוע עמה פגישת היכרות?

כל מילה או התבטאות עשויים להיות בעלות השפעה. ולא תמיד לטובה. נגה ה"לא מרוצה" ממורמרת, חושבת שלא מנצלים את כישוריה, אולי לא מעריכים אותה וככל הנראה גם לא משלמים לה כמה שהיא חושבת שהיא שווה... כל המחשבות האלו, כל המסרים הסמויים באים לידי ביטוי במשפט "לחברות שרוצות יותר". עם מסר כזה מי ירצה להעסיק אותה? מי ירצה לקבוע פגישה שסופה ידוע מראש?

בפגישה הראשונה עם נגה ערכתי לה ראיון מקיף כדי ללמוד עליה, על התפקיד שהיא ממלאת, על כישוריה ויכולותיה. מתברר שמדובר בבחורה מבריקה, מהירת תפיסה, שמחזיקה מחלקה חשובה בארגון שלה בגאון. בחורה שהיא ללא ספק נכס לחברה, אבל, כאמור , מרגישה שאינה מוערכת ומתוגמלת (והיא , דרך אגב, צודקת..). לנקודת מוצא זו – גרועה ללא ספק – מתווסף הלחץ ההיסטרי להחליף עבודה, ומהר, כי תחושותיה של נגה מנבאות לה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה ושסכנת פיטורין – סיטואציה שאינה יכולה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית - מרחפת מעל ראשה.

מה אתם חושבים יקרה למישהי שחיה את היומיום בתחושה שסכנת פיטורין מרחפת מעל ראשה? נכון, היא בסופו של דבר תפוטר. זה יקרה לה כי היא תשדר את זה באופן בלתי מודע לסביבה, ותחשוב שאף אחד לא שם לב..
תוך הראיון גיליתי שנגה נמצאת ביחסי עבודה לא תקינים עם מחלקה אחרת בחברה ושם למעשה נמצא שורש הסבל היומיומי שלה.

נגה במלכוד אשר עלול לגרום לה לקבל החלטות גרועות ... למשל? לקחת את העבודה הראשונה שתיקרא בדרכה, העבודה הראשונה ש"קיבלו אותה" וזאת, רק כדי לברוח משם. רוב הסיכויים שזו תהיה עבודה לא מתאימה כי היא לא נשקלה כראוי.

מה עושים? לנגה אין את הפריבילגיה לעזוב ולחפש עבודה בנחת.

הבנתי שמה שנגה צריכה זו לא עזרה בחיפוש עבודה חדשה אלא - וכאן הבנתי את האתגר החדש, הנוסף אשר ניתן לי - לעזור לנגה לשרוד בעבודה הנוכחית שלה על הצד הטוב ביותר, ורק אחרי שהיא מייצבת את העבודה הנוכחית שלה, להוביל אותה לשלב הבא – חיפוש עצמאי של תפקיד אחר בנחת ובתשומת הלב הראויה. מנקודת מוצא חיובית, כך סברתי, תמצא נגה את התפקיד הנכון והראוי לה, זה שיקדם אותה...

אז איך מסבירים את זה לנגה? הרי היא באה למטרה אחרת..

עבדתי עם נגה על החסמים אשר מונעים ממנה לחפש עבודה ראויה. לאחר הבינה את המשמעות של מצבה היא הסכימה להתחיל בתהליך עצמי של "הבראה" וייצוב של תפקידה בחברה:

בדקנו דרכים להתמודדות עם המחלקה שאיתה היו לה עימותים וחילוקי דעות

סייעתי לנגה להתמודד עם הבוס ה"לא מפרגן" שלה, ולבחון דרכים להשכנת שלום בינה לבין עובדים אחרים בחברה מתוך הבנה ברורה שעד שזה לא קורה היא אינה מתחילה לחפש.

עכשיו כבר היה ברור לה שהיא עלולה, אם היא תעבור למקום אחר, לגרור אחריה בדיוק את אותן הבעיות- היא תשכפל אותן כי הן לא באמת נפתרו..

ומה קרה בסוף?

לאחר מספר פגישות נגה הבינה את הבעייתיות, מצאה את הדרכים להתמודד, ייצבה את עצמה בעבודה, הפסיקה להתווכח ולהתעמת עם הקולגות שלה, ביקשה ( וקיבלה) חופשה ארוכה (שבועיים בשבילה זה ארוך ומאוד יוצא דופן..) וכשחזרה מהחופש כולם אמרו לה ש"החופש עשה לה טוב.."

כמובן שנגה בונה את עצמה לקראת חיפוש העבודה החדשה אבל כיום היא הולכת לעבודה בחיוך, אינה בלחץ, יודעת שיש לה גם את הכלים להישאר ולהמשיך בתפקידה הנוכחי וגם להחליף תפקיד בהמשך.

זאת ועוד, מצאנו דרך לשדרג את נגה בתוך הארגון, וכרגע היא בונה לעצמה תפקיד קצת שונה בעל תחומי אחריות גדולים יותר אותו היא עומדת להציג למנכ"ל. בדרך זו, כך היא מקווה, תצא מכפיפות לסמנכ"ל הכספים לכפיפות ישירה אליו ומכאן, מי יודע? אולי נגה עוד תתקדם בעבודה שלה ממנה עד לא מזמן ניסתה לברוח...